פסק-דין בתיק ת"א 22243-11-09

רקע וטענות הצדדים

בפניי מונחת תביעתו של מר מינקוב אברהם, יליד 1951 (להלן: " התובע") לפיצויים בגין תאונה שארעה לו ביום 30.7.09 עת שנהג באופנוע כשלפתע רכב אחר פגע בו, וגרם לו נזק גוף (להלן :" התאונה"). האופנוע היה מבוטח על ע"י המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: " הנתבעת").

התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה. וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור של 10%. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 29.3.2012 כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהסתבר כי הצעת בית המשפט לא משתכללת לכלל הסכם, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" ( מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות בו העידו מטעם התביעה התובע, מר עמוס כהן ומר אריק יוחאי. ההגנה בחרה שלא להביא עדים מטעמה והצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם  בכתב.

התובע הגיש את סיכומיו ביום 3.11.2013 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 12.1.2014.

ב"כ התובע המלומד ציין שביום התאונה, התובע נהג באופנוע ברחוב אבן גבירול פינת שד' נורדאו בת"א, היה מעורב בתאונת דרכים שקרתה עקב מעבר של רכב צד ג' לנתיב אחר בתוך הצומת תוך דחיפת התובע. ממקום התאונה הוחש התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים "איכילוב" בתל אביב-יפו, שם נמצא כי הוא סובל מחבלות בגופו, ובעיקר משברים בצלעות והוא שוחרר לאחר אשפוז של 5 ימים. התובע היה במעקב רפואי ארוך, ושוחרר תוך הנחיות לביצוע שיקום רפואי.

התובע נבדק ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל אשר העניקה לו נכויות זמניות בתחום האורתופדי והנפשי ולבסוף קבעה כאמור כי נותרה לו נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל זה על הנכות התפקודית, כיוון שלדידו התובע אינו סובל ממגבלות, על אף שיעור הנכות הרפואית.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו של התובע, שכן הוא בעל עבר רפואי, וסיום העסקתו כלל לא קשורה לתאונה הנדונה.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:

" נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה";

התובע נבדק ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל אשר קבעה לו נכויות זמניות כמפורט בסעיפי 4 עד 8 לסיכומי התביעה ולתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%.

התובע טען כי נכותו התפקודית היא יותר מנכותו הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי נכותו התפקודית של התובע הינה נמוכה מנכותו הרפואית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיה וקביעותיה של הוועדה הרפואית של המל"ל.

הוועדה הרפואית קבעה את שקבעה בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניה, התרשמתי כי מסקנתה של הוועדה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות באשר לאחוזי הנכות הרפואית.

המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן במקביל של הכושר לתפקוד יום - יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.